אני הלוא יודע שכמעט כל עמי העולם נשאו בעול עבדות , מדוע זה מעוררות בי הקאריאטידוית שאט נפש ? בן דמותי , שראשו שח תחת נטל משאה של טפחת בניין , מזעזע אותי פחות ממה שהיה מזעזעני לו ליחך את עפר רגליו של רודן עריץ . עיני לא נפגעת לא למראה צמדי עמודים המחזקים בי תחושה של ביטחון ולא למראה עמודים מחורצים , המכבידים את הנטל או מפחיתים אותו , לפי רצונו של האמן ולפי אופי החריצים . אשר לכני הפסלים , הייתי מוותר עליהם בחפץ לב אילולא נזדמן לי מאה פעמים לראות רק את מחציתה של דמות . בחורש עבות , כנים אלה הם קישוטים טובי טעם למדי , החושפים למבטנו את החלק העליון בלבד . המונח 'חריגה' אינו חל בדרך כלל אלא על האור . משתמשים בחריגה כדי להבליט עצם מסוים או חלק ממנו . הסיבה לשימוש בה נעוצה בתמונה עצמה . שאם לא כן , אין התמונה אמיתית . בציור , המונח 'תואם' ( accord ) הל על האור ועל הצבעים . האוזן אינה תואמת את יתר חלקי הפנים בשל הקמטוטים החרושים בה לרוב . על כן הסתירוה אמני העולם העתיק באליליהם וחשפו רק את תנוך האוזן , שהוא רחב ומרמז על השלם . כאשר לבושו של עם דל ועלוב , שומה על האמנות למשוך ידה מן הלבוש . וכי...
אל הספר