מאמר זה עוקב אחר ההתפתחות והגיבוש ההיסטורי-הלכתי של שני מנהגים הרווחים בקהילות ישראל - הרחת בשמים במהלך התפילות של יום הכיפורים , ומנהגם של הכוהנים ליטול את ידיהם במי בושם לפני נשיאת כפיים בתפילת נעילה . נבדוק את הטעמים למנהגים , את התפתחותם ואת עיצובם בקהילות השונות , וכן נדון בבעיות ההלכתיות שנתעוררו לגביהם . א . הרחה בשמים ביום הכיפורים שורשי המנהג וטעמיו להרחת בשמים ביום הכיפורים מצאנו בספרות היהודית שלושה טעמים מרכזיים - טעם הלכתי , טעם פיזיולוגי וטעם הגותי . . 1 טעם הלכתי - השלמת מאה ברכות יומיות ככול הידוע לנו , המקורות הראשונים המזכירים את מנהג ההרחה ביום הכיפורים הם ספרי הלכה ופרשנות תלמודית מהמאה השש עשרה . המקור הראשון העוסק במנהג בהרחבה הוא ר' משה בן מכיר , מחכמי צפת ומייסד ישיבה בעין זיתים , הממליץ להשלים את מכסת מאה הברכות היומית באמצעות בשמים . כידוע , על פי ההלכה אמירת מאה ברכות בכל יום משמשת תריס מפני פורענות . ברם , ביום הכיפורים שמספר . 1 ראה עליו : א' כהן , ההיסטוריה של ארץ ישראל : 7 שלטון הממליכים והעות'מאנים , ירושלים , 1981 עמ' . 211 . 2 באותו זמן לערך נזכר המנהג...
אל הספר