א . פתיחה דמויותיהם המיוחדות של בניהם של גדולי ישראל , שאף הם עסקו בתורה וחיברו חיבורים במקצועות התורה השונים מעוררות שאלה כללית : מצד אחד , ניתן לומר שחיבורים אלו לא זכו להערכה מספיקה , בגלל היותם בניהם של אנשים גדולים , ולו היו נולדים במשפחה אחרת , היו זוכים לכבוד רב הרבה יותר . מצד שני , ניתן לטעון להפך , ולומר שגם הפרסום המסוים שזכו לו לא היה קיים , אם לא היו ידועים בזכות אבותיהם . מובן שאת התשובה לשאלה זו ניתן לחלק בין חיבורים שונים ובין דמויות שונות . אחת הדמויות המרכזיות השייכות לקבוצה זו היא רבי אברהם בן הרמב"ם . חיבוריו הרבים לא זכו להגיע לפרסום ולהערכה של חיבורי אביו , ועם זאת , אין בכך כדי להמעיט מדמותו ונראה שיש לשייכו לסוג הראשון . רבי אברהם בן הרמב"ם 2 ( 1237-1186 ) המשיך בהיבטים רבים את אורחות חייו של אביו . הוא ישב על כיסא הנגידות בקהיר לאחר מות אביו , ( 1204 ) ואף שימש במקום אביו כרופאו של הסולטאן . נראה , כי הוא היה בנו יחידו של הרמב"ם . הרמב"ם אהב את בנו והעריך אותו מאוד , וכך כתב באיגרת לתלמידו יוסף אבן ועקנין . ? ואמנם מעייני בענייני העולם אין לי נחמה זולתי בשני דב...
אל הספר