ראינו עד כה , שפתרון פרדוקס המסורת והחידוש מעמיד אותנו בפני אלטרנטיבות עיוניות שונות . דגם השחזור מכיל בתוכו תזה היסטורית ; לא כך דגם החידוש המוחלט ודגם המסורת המוגבלת , בשניהם הוצא הדיון מההקשר ההיסטורי , ואין משמעות לשאלה איך נהגו יהושע והשופטים . למרות הדמיון בין שתי שיטות אלו קיים הבדל דק אך חשוב גם ביניהן : בעמדת המסורת המוגבלת חייבים אנו להגיע להתגלות הראשונה ; על פי העמדה המחייבת את החידוש המוחלט ( כמו ב'תורת הגניזה' של ר ' יצחק הוטנר , ( החידוש עדיף אף מהמסורת ההיסטורית , ודרכו מנסים אנו להגיע לתורה שבשמיים . ביטוי בולט ביותר לגישה זו נתן ר ' מאיר שמחה הכהן מדווינסק . מצאנו במשנתו טיעון חשוב , המצביע על קיומו של חידוש מוחלט ( משך חכמה דברים י " ז , יא . ( הוא הבין את סוגיית החידוש בתורה לאור אחד העקרונות המרכזיים שבשיטתו : ידיעתו הנצחית של הקב " ה . עיקרון זה גורר איתו , לכאורה , דטרמיניזם , שהרי אם 'הכל צפוי ' - כלום ייתכן ש ' הרשות ? 'נתונה הפתרון לסתירה זו נעוץ בזה , שלגבי הקב"ה הזמן חסר משמעות לחלוטין : "ששלושת זמנים אלו [ עבר , הווה ועתיד ] הם כאחד אצלו , בלי קדימה אחד לחב...
אל הספר