אפשר לדבר על מוסר בדרכים שונות . אפשר לדבר עליו כעל סדרה אידיאלית של מצוות עשה ולא תעשה ; אפשר לדבר עליו כעל ארגומנט פילוסופי ; אפשר להטיף מוסר . אני מבקש לפתוח את דברי לא בפילוסופיה , לא בהטפה אלא בשירה . לא סתם בשירה , אלא בשורות מתוך אחד הטקסטים המכוננים של תרבות המערב , האיליאדה של הומרוס . זהו קטע מן השירה העוסק בשיחה בין הקטור , אולי הטרגי שבגיבורים היווניים , לבין רעייתו המנסה להניא אותו מלצאת לקרב . ענה לה הקטור העזת מנופף-הקובע ויאמר : אכן , אשתי , גם לבי בי ידאג לכל אלה ; ואולם אבוש בפני הטרויים ובנות טרויה סרוחות-השמלות אם לא ארדה בקרב ואשאר פה כרך-לבב ; לבי-גם-הוא לא יתנני לעשות כן , כי הסכנתי להיות לעולם בלי-חת וצאת בין חלוצי הטרויים לשם ולתהילה לאבי ולתפארת לעצמי . יען ידעתי נאמנה וברוחי ובנפשי תכנתי : יבוא יום ותאבד מעיר בת-איליוס הקריה הקדושה , והיה לאובד פריאמוס ועם פריאם תופש-הכידון . אפס לא כן יצערוני מצוקות תבאנה על-טרויים , גורל הקבה הורתי , מנת חלק פריאמוס השליט , גם לא מנת חלק כל-אחי , אל בני החיל הרבים , אשר יתפלשו בעפר ויפלו בידי מנדיהם , כאשר אצר עליך , יום יג...
אל הספר