יום אחד , בהיותי תלמיד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים , התפרץ לכיתה המורה לספרות , כולו נסער . א"ב יהושע , המורה , נהג לא אחת לשתף אותנו בהמיות לבו , אך משהו שקרה לו בערב הקודם הרתיח אותו במיוחד . בעוברו ברחוב הקרן הקיימת , לא הרחק מהברזלים הניצבים מול הכניסה לגימנסיה רחביה , הבחין מרחוק בחבורה של נערים , שקועים בדיון קולני לאורו של פנס רחוב . לבו התרונן : הוא אהב צעירים המחפשים את המחר . אך כשהתקרב אליהם ושמע על מה דיברו , לא ידע את נפשו מרוב אכזבה . לא על ערכי הציונות התווכחו הנערים , כי אם על השאלה כמה עולה בגרמניה "חיפושית" מתוצרת פולקסוואגן . זה היה בראשית שנות השישים $ ברחביה גרו אנשים שהחלו לקבל פיצויים מגרמניה . בערך באותה תקופה הופיעו ה"חיפושיות" הראשונות בכבישי הארץ . אבות החזון הציוני , שנטו לומר באירוניה כי מדינת ישראל תהיה מדינה נורמלית ביום שייעצר הגנב היהודי הראשון , יכלו לרוות נחת גם מנערי רחביה ההם , ניצוץ ראשון לנורמליות ישראלית . אבל "בולי" הטוב היה מזועזע . שנים רבות לאחר מכן עודני רואה אותו מורט את בלוריתו בייאוש אמיתי : ריקנות שכזאת , מה זה בכלל...
אל הספר