פרק ב: החלל כגורם העיקרי בארדיכלות

עדיין לא נכתבו דברי ימי הארדיכלות' שיהיה בהן כדי להניח את הדעת , משום שעוד לא התרגלנו לחשוב במונחים של חלל , ומשום שהיסטוריוני הארדיכלות לא הצליחו לנקוט מיתודה עקיבה בחקר הבניינים מנקודת ראות החלל . כל מי שנותן דעתו על נושא זה , ואפילו בחטיפה בלבד , יודע יפה כי תכונתה העיקרית של הארדיכלות , זו התכונה שבה היא נבדלת משאר הפעילויות האמנותיות , היא דרכה לנקוט לשון תלת ממדית , הכוללת את האדם . הציור פועל בשני ממדים , גם אם בכוחו לרמוז על שלושה או ארבעה ממדים . הפיסול פועל בשלושה ממדים , ואולם האדם נשאר מחוצה להם : הוא בדול מן הפסל וצופה את שלושת הממדים מבחוץ . ואילו יצירה ארדיכלית דומה לפסל גדול שתוכו חלול ולקירבו חודר האדם להלך בו ולנוע . כשרוצה אתה לבנות בית , מגיש לך הארדיכל תשריט פרםפיקטיבי , המראה אחד ממראותיו החיצו ביים , ואם תרצה—גם פרםפיקטיבה שנייה , של אחד החדרים . אחר כך הוא מציע לך תוכניות , חזי תות וחתכים , כלומר הוא מציג לפניך את הנפח הארכיטקטוני כשהוא מפורק למישורים , הסוגרים אותו ומחלקים אותו לחלקים : קירות חיצוניים ופנימיים , מישורים אנכיים ואופקיים . מן השימוש במיתודה מצי...  אל הספר
מוסד ביאליק