כבר כשנה לפני הופעת חזון אחד הלגיונות , במחזור 'תעתועים' שנכלל בספרו בגלגל , שפורסם בתרפ"ז , שלל שלונסקי בחריפות את הבטחות השירה המשיחית . שנתיים קודם לכן הוא יכול היה לפתח בשירתו עמדות משיחיות מובהקות , אבל כעת , כשהשאלה המשיחית החלה להתפתח כעניין שנוי במחלוקת , הוא מתמקם בעמדה אנטי משיחית , ומבקר ישירות את שיריו המשיחיים של אצ"ג . במיוחד הוא תוקף את ההשתמעויות הפוליטיות המלוכניות שהעניק אצ"ג לעמידה המשיחית מול קשיי המציאות . אך גם עמדתו זו , בתנאים החדשים של ימי העלייה הרביעית ותקופת המשבר , משמרת עדיין אמביוולנטיות לא מעטה . שלונסקי עשה אז בשירתו שני מהלכים בו זמניים , היוצרים אפקט כפול של קירוב והרחקה : בעודו תוקף את המשיחיות המלוכנית של אצ"ג , לא נטש את מחויבותו העקרונית למשיחיות . וכך מצד אחד הוא חוזר ומאשר אותה , ומצד שני הוא מרחיק אותה מן ההקשר הפוליטי אקטואלי . את הפתרון להתלבטות הזאת מצא בהעתקת ייצוגי המשיחיות אל מישור מופשט , א היסטורי , של פחד קיומי מודרני אוניברסליסטי : דרך נוספת שנוקט שלונסקי לסיוג ולהסטת המבט המשיחי מן ההוווה האקטואלי היא הרחקתו אל עבר יהודי מסורתי , עד ...
אל הספר