3. "את לבם של בלתי־דתיים"

פסיה שרשבסקי היתה מן הבודדות מבין המתנגדות ברוחן שנחשבו בשנות החמישים לגיבורות השואה . פרסומה בביטאון פועלי אגודת ישראל , שהאדיר את פועלה ואת שמה היה מובן - אשה באושוויץ שקיימה שם תורה ומצוות , תמכה , ניחמה ועודדה אחרים , נחשבה ללא ספק גיבורה . בקרב הציבור החילוני תיוגה של אשה זו כדמות מופת היה חריג ביותר . פסיה שרשבסקי , ילידת אסטרלאנקה , היתה חניכה ומורה בבית יעקב בגטו ורשה ואסירה במחנות . כשהגיעה לאושוויץ שמעה שחברה קרובה שלה נמצאת שם : הן נפגשו במרפאה ובגלל הפגישה איחרה למפקד ונשלחה לתא הגז . חברה זו הצליחה למלט אותה מהמשלוח בזכות קשרים עם רופאה יהודייה במחנה . מאז החלה לפעול להצלת נפשם של אחרים באמצעות חיזוק האמונה . עוז רוחה ואדיקותה הוצגו כתכונות שהצילו אותה ממוות , והיא "אשה , "גיבורה אישיותה קורנת ולה כשרון רטורי , קסם אישי ואופטימיות . באושוויץ "הזרימה חיים בכל אשר פנתה והיתה לאם ולאחות ולמורה . "ולמדריכת בפעולותיה סחפה אחרים , ואחרי השחרור תפקדה כמנהיגה . עם הגיעה לארץ , בשלהי , 1945 הוערכה על ידי הציבור הישראלי כגיבורת השואה , ומאז תוארה כאשה חזקה , סמכותית ובטוחה בעצמה . ב...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד