משפט אייכמן איפשר חשיפה של סיפורים חדשים על נשים שבתקופת השואה אחזו בנשק בזירות נוספות לגטאות וליערות . הבולטים שבהם היו הסיפורים על מות הגבורה של רוז'ה רובוטה ושל מלה צימטבאום . עד אז כמעט לא נשמעו סיפורי התנגדות מזוינת במחנות . יוצא מהכלל היה נאום של שרה נשמית שנר בעצרת בקיבוץ לוחמי הגטאות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב , 1960 בו הדגישה שיהודים גילו התנגדות מזוינת גם באושוויץ . גבורה יהודית , ציינה , נתגלתה בהזדמנויות שונות , וסיפרה על אסירה שסירבה לעמוד עירומה מול הס"ס . תכונותיהן של האוחזות בנשק באושוויץ דמו לאלו של לוחמות הגטו המזוינות ושל הפרטיזניות : אמיצות לב ונועזות , נחושות וקשוחות שעמדו על נפשן . עלילות הסיפורים היו דומות וכך גם נסיבות המוות . העינויים לא שברו את רוז'ה רובוטה . גם כשגורלה נחרץ ניסתה מלה צימטבאום לשלוט בו : סטרה לס"ס וניסתה להתאבד . הסיפור הופיע בכל העיתונים , כשנוסח דבריה האחרונים משתנה מעט . נשים שהיו שם הדגישו את חתירתה לשמירה על הכבוד : "לא יכולנו יותר , התחלנו לבקש חנינה . מלה התרגשה , הסתכלה עלינו בבוז : לפני מי אתן מתחננות . אסור להשפיל את עצמנו בפני , ...
אל הספר