המין הביולוגי של האוחזות בנשק היה כלי פוליטי גם במאבק פמיניסטי . מטרתו לא היתה לאמץ פעולה מזוינת כביטוי בלעדי לגבורה בשואה אלא השמעה של סיפור על נשים , ולפעמים אמצעי להמחשת מעמד האשה במדינת ישראל . ב 1951 פורסמו בביטאון האיגוד לשווי זכויות האשה בישראל סיפוריהן של יהודיות בגדודי פרטיזנים סובייטים : רשימות אלו היו יחידות בנושא נשים בשואה שפורסמו בכל ארבע שנות קיומו של כתב העת האשה במדינה , שראה אור בין 1949 ל . 1953 בשונה מסיפורי ההתנגדות המזוינת שפורסמו בעיתונים אחרים , כאן לא זוהו האוחזות בנשק עם מפלגה . הניטרליות איפשרה להדגיש את המסר הפמיניסטי לפיו יכולות של אשה לא נופלות מאלה של גבר . היה זה פרק מספרו של הפרטיזן , איש פועלי ציון , משה כהנוביץ , שנכתב ביידיש וראה אור ב 1948 באיטליה . בארץ הפרק הופיע בתחילת 1951 בשני חלקים : ראשון עסק בעיקר בנשים שבישלו , אפו , כיבסו וסעדו , והשני - בנשים שנקטו בפעולות מזוינות , לרוב כלוחמות בקו הראשון . הספר ראה אור בתרגום עברי ב : 1954 הקטעים שהופיעו בהאשה במרינה הופיעו בו תחת הכותרת "האשה היהודיה 200 . "בפארטיזנקה הרשימות "הפארטיזנית היהודית" ש...
אל הספר