האשה שעמדה על הבמה בוועידת יגור שידרה אמנם נחישות , קשיחות ועוצמה , אך להופעתה המונומנטלית של צביה לובטקין קדמו לבטים וחיבוטי נפש . השמעת החוויות שעברה קשתה עליה , לזה נוספה הרתיעה מפני דיבור בפומבי . " חברים שמכירים אותי מכבר , מלפני המלחמה , יודעים כי אין כוחי בביטוי / 'גדול אמרה . "היא היתה אדם נורא , "ביישן אומרת יעל צוקרמן , בתה . בכל פעם ש"היא היתה צריכה להופיע פה , בקיבוץ , באסיפה , ראיתי אותה נרגשת ולחוצה . הייתי שואלת אותה : אמא , את מדברת אלף פעמים ביום , עדיין ? עדיין חרדת קהל . אני באמת חושבת שהיא לא יכלה לראות את עצמה . אמא שלי נעשתה מנהיגה בתוקף הנסיבות . אני חושבת שבלבה זה לא התאים לה , היא לא אהבה את זה , היא לא הרגישה נוח עם זה , זה לא היה . "היא בבית הוריה בקיבוץ לוחמי הגטאות התקיימה 'שבעה' מתמשכת : שוב ושוב השמיעו סיפורים על השואה , נזכרו , בכו וגם צחקו . "אולי הדבר הכי בולט בילדותי זה הסיפור הזה של העלייה , "לרגל היא אומרת . "כל השבוע הם היו עסוקים , ושישי בלילה היה הלילה היחיד שהיינו ישנים בבית , והיה מלא אורחים . עד שהגל הזה עבר , והוא היה המון שנים , אני חושבת שב...
אל הספר