רצון ותמימות , טבע וחכמה הניגוד העיקרי שנדון בפרק הקודם היה הניגוד שבין תפישת העולם כטבע אדיש לבין תפישתו כמקפל פנייה אישית לאדם . לנוף הנפשי של התפישה הראשונה - בחינת ה"טבע" - שייכים מושגים כמו ניכור , סגירות , אפתיה , עצבות ; ולנוף הנפשי של השנייה - בחינת ה"רצון" - מושגים כמו שקיקה וגעגועים , התלהבות ותשוקה . רבי נחמן קושר ברמיזה את הניגוד הזה , שבין טבע לרצון , לניגוד שבין חכמה לתמימות . הקשר הזה נרמז באפיון מצח הנחש - בחינת "חיוב הטבע" המטיל פגם בשורש הרצון "כאילו אין רצון כלל" - כ"חכמה הנכנסת מעיון לעיון עד שנכנס כעיון רק . "מאוד לאמור : מה שמטה את הכף מהנוף הנפשי של הרצון לנוף הנפשי של הטבע הוא החכמה . מהו באמת היחס בין שני צמדי הניגודים ? במלים אחרות , מה הקשר בין חכמה כניגודה של תמימות ובין חכמת הטבע ובחינת הטבע כניגודה של "התגלות ? "הרצון נקווה לשפוך אור על הניגוד המרכזי שבין חכמה לתמימות , דרך זיקתו לניגוד האחר - שבין טבע לרצון . אבל מלכתחילה ראוי להדגיש דווקא את ההבדל בין צמרי הניגודים . דווקא מעשה מחכם ותם מחדד את ההבדל . דמות התם בסיפור אינה דמות של מתגעגע או כוסף . התם אי...
אל הספר