הורדוס היה הסמכות השלטונית הבלעדית בממלכתו ; הוא אחז בכל עמדות המפתח ופיקח מקרוב על הנעשה בה . עיקר עניינו היה להבטיח את שלטונו כלפי פנים , להגביר את התמיכה בו ולהחליש את מתנגדיו , כדי שיוכל להופיע מבית - ולא פחות חשוב , גם כלפי חוץ - כשליט ללא עוררין . בניגוד לקודמיו , הורדוס ביקש להפריד בין הסמכויות הפוליטיות והדתיות . לפי השקפתו , הסמכות המדינית היתה הראשונה במעלה , ואילו ההנהגה הדתית נחשבה טפלה בעיניו . הוא ביקש , אפוא , להדגיש את עליונות המדינה ומוסדותיה על מוסדות הדת וכוהניה . היה זה נסיון למהפך שורשי ומהותי , שרבים התקשו לקבלו . כדי לחזק את מעמדו וסמכותו , ביקש הורדוס פעמיים בתקופת מלכותו הצהרת אמונים מנתיניו . בשנת 20 לפסה"נ בערך , ושוב בשנים האחרונות למלכותו , ביקש שישבעו אמונים גם לו וגם לקיסר , ויום השנה לעלייתו לשלטון נחוג באופן רשמי . יש עדויות שנתיניו הלא יהודים העמידו פסלים לכבודו . מלכותו צוינה תמיד במטבעות : הכתובת "של הורדוס , "ךהמל או "הורדוס המלך / מופיעה על כולם . לרשותו של הורדוס עמדו פקידים ויועצים רבים , כפי שהיה נהוג בחצרות המלכים ההלניסטיים . "חבריו" ו"מקורביו...
אל הספר