בתקופת שיבת ציון שוקמו חיי העם בארצו . ספרי עזרא ונחמיה הם המקורות העיקריים המספרים על תקופה זו , שלוותה בסכסוכים רבים מבית ומחוץ . שבי ציון התנגשו עם תושבי הארץ , יהודים ולא יהודים כאחד , שניסו לסכל את נסיונותיהם לשקם את העיר וחומותיה . השבים נתמכו על ידי השלטון הפרסי , שהצטיין במינהל תקין , שבו שררו בטחון וסדר שאיפשרו לגולים לשמור על קשר הדוק עם הארץ . השלטון הפרסי אף סייע בבניית המקדש , במימון הקורבנות , בפטור ממסים לכוהנים העושים בקודש ובמינוי פקידים יהודים , דוגמת נחמיה . היהודים הגיבו לסיוע זה בהבעת אמון בשלטון ובשיתוף פעולה עמו . במשך כל ימי בית שני תפס בית המקדש מקום מרכזי בחיי העם . הכוהנים היו השכבה השלטת כי" ) שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו , כי מלאך ה' צבאות , "הוא מל' ב , ז , ( ועיני כל היו נשואות למקדש - מוקד החיים הלאומיים והפולחניים . ירושלים נחשבה כעיר מקדש או כבירתה של מדינת מקדש , שיחודה היה בזכות בית המקדש . הסיוע מהגולה ויחסי הגומלין עמה הטביעו את חותמם על גורלה של ירושלים ואופיה בתקופה זו . כאשר הגיעו השבים הראשונים לירושלים , ניסה העם לחדש את ההנהגה המסורתי...
אל הספר