בסיפורו 'לבית , 'אבא גם הוא במסגרת 'ספר המעשים' ( כ"ס * , ( 104 , 1 , מזמן לו עגנון דיון במלה המודרנית גפרור בדרך מיוחדת במינה . המספר חוזר לעירו בערב פסח . ומאחר שהיה זמן תפילה , הריהו הולד להתפלל בבית תפילה — אבל לא של אביו , שלא לבלבלו בתפילתו . כשהגיע לחצר בית התפילה נתעכב קצת , מפני שראה נר דלוק תלוי באוויר בתוד בקבוק ומתגלגל ברוח ואינו כבה , ומפני שבאותה שעה בא יצחק איכל , אחד מן ה'מבארים' ומראשי ה'השכלה' בגרמניה , והראהו פירוש לפסוק מוקשה שבסוף ספר יהושע או אולי בתחילת ספר הושע ... פירושו של איציק [!] איכל , אומר המספר , דחוק קצת , וכבר פירשוהו מפרשים שלפניו בסגנון פשוט ובלשון קלה ונוחה . אף על פי כן נענע לו המספר ראשו , כאילו צריכים לפירושו . 'בתוד הדברים הוציא ציגרטה וביקש אש . בא תינוק והצית גפרור וכבה . נטל גפרור אחר ונתן לי ואמר לי תן לו לאותו אדון . אמרתי לו ליצחק איכל , אתם בכל בקיאותכם בדקדוק לא ידעתם להלביש קיסם זה במלה נאה כגפרור . וכשאמרתי כד עלה בדעתי שישיבני שבימיו לא היו גפרורים ולא הוצרכו למלה זו . נטל איכל את הגפרור ואמר ובכן גפריר זה עושים בו אש ( גפריר אמר ביו"...
אל הספר