עגנון התנגד לתנועת היידישיזם והיידישיסטים , שביקשו להפוך את היידיש לגבירה , במקום העברית . אולם לא היתד , לו כל התנגדות לשימוש ביידיש על ידי המוני העם בגולה ולספרות העממית שנוצרה בה , החל בספרות ' עברי טייטש' וכלה בעיתונות היידית . אדרבא , בסיפור מעניין בעל אופי אוטוביוגרפי זכר ליהדות גאליציה , העומד להופיע ( בעת כתיבת שורות אלה , ( מדבר עגנון באהדה על החיבורים שראה בשעתו בעברי טייטש , על העיתונות היידית וקוראיה ועוד . הוא אף מציע לנו סקירה על תולדות שמותיה ושימושיה בגאליציה , שהיתה לפי תיאוריו בפרקים שלפני כן 'מבורכת ... בתורה עוד מימי חכמי פולין , 'הראשונים ושחכמיה הגדולים — 'כל דבריהם שהעלו בחקירותיהם כתבו בלשון הקודש שהיא היתה לשון לבבם ושפת נפשם , כשל רבותינו בעלי ההלכה' ( והוא מזכיר כאן במיוחד את שי"ר , כשם שהוא מזכיר במקומות אחרים — את רנ"ק . ( ' בתחילה' — מספר עגנון — 'לא היו ספרי אידית קרויים ספרי אידית אלא עברי טייטש , והלשון המדוברת נקראת בספרים הלשון המורגלת בפי אחינו בני ישראל בארצות שלנו והמשכילים היו קוראים לאידית זשארגון . משהוסיפו והשכילו היו קוראים לד . די זשארגונישי ...
אל הספר