כפי שראינו מתאר עגנון — ומתוך דאגה רבה — פנים שונים של ליעוז בחינוך העברי ודחיקת רגלה של העברית בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה . היה זה חלק במציאות הלשונית והתרבותית חברתית הכללית שאנשי העלייה השנייה נתקלו בה בבואם ארצה והיו צריכים להיאבק עמה . ואמנם אנו מוצאים ב'תמול שלשום' גילויים של ליעוז לא רק בשדה החינוך אלא גם בציבוריות בכלל . למעשה , כל הספר זרוע שברירי תיאורים כאלה המצטרפים לתמונה הלשונית של התקופה . להלן נביא דוגמאות מספר לזאת , בעוד שאת הדברים הנוגעים לבלק נשאיר לפרק על בלק . בעוד הפועלים 'נתנו פה לדיבור עברי' ( תמול , , ( 60 הריהו מוצא איכרים עבירותיהם במושבות מדברים רוסית , ובביתם נשמעת גם צרפתית . למשל , יצחק קומר הולד לבקש עבודה בפתח תקוה . 'הביט בו האיכר בזעם ואמר לו מה שאמר בלשון רוסית שיצחק לא הכיר . באה אשתו של איכר ואמרו לו שמא תטריח עצמך אצל שכננו ' . .. ( תמול , . ( 47 הלך יצחק אצל השכן ושם פגש בחור אחר ( רבינוביץ ) 'עומד בפרוזדור כעני בפתח' — 'נשמעו דברים מן החדר שבפנים בלשון שיצחק לא הכיר , אבל הכיר שצרפתית היא . נפתחה דלת ויצאה אדונית מפורכסת ומבושמת לבושה נאו...
אל הספר