סוגיה אחרת בקשר לבן יהודה ראויה לדיון מיוחד כאן , הלא היא סוגיית ברנר ויחסו לבן יהודה . ואולי לפני כן נקדים מלים מספר על יחסי עגנון וברנר . לכאורה , לא היה מקום לקירבה בין שני הטיפוסים המיוחדים האלה ו ברנר , המתואר לעתים קרובות כאחת הדמויות הכאריסמאטיות ביותר של דורו , היה אידיאליסט נוקשה ואימפולסיבי , בחיים ובספרות ; מורד במוסכמות ולוחם בכל צורה של קפיאה על השמרים ושל אחיזת עיניים והונאה — בין חברתית ובין לאומית ובין דתית ; היה הלוחם הנמרץ והקנאי ביותר שבספרות העברית למען האמת . הוא גם מתואר כרואה שחורות , כפסימיסט הגדול ביותר בספרותנו , דבר שעגנון ראה צורך להזימו במפורש אפילו במסגרת ספרו 'תמול , 'שלשום בהעירו : 'המבקרים הטובים שלנו רגילים לראות את ברנר כפסימיסטון , לפי שהם דנים על פי ספריו ואינם מכירים את צחוקו' ( תמול , . ( 395 ומעניין הדבר , כיצד עגנון מתאר אפילו את יצחק כמחזיק בדעה שהוא פסימיסטון , ( שם , . ( 392 לעומתו היה עגנון אדם שקט ומאופק בכל הווייתו , גם בצעירותו . נוסף על השוני באופיים ובסגנון חייהם היו שונים בסגנון כתיבתם : ברנר היה זועם , סוער , גלוי לב ללא משוא פנים ול...
אל הספר