' בארה של מרים' ו'קורות בתינו' ועדות בעל פה כבר הזכרנו לעיל כמה דוגמאות לרגישותו של עגנון לייחודי מיבטא , אפילו של נוכרים שנקלעו בדרכו לארץ ישראל , וציינו שעגנון הסתפק שם בתיאור חטוף של רושם ה'ניגון' המיוחד של אותם לשונות ודיאלקטים . בהגיעו לחילופי מיבטאים עבריים הוא יותר מפורט . כבר בספינה לארץ ישראל מפגיש עגנון את יצחק עם אחיו הספרדים . בארבע החנייות שעשתה הספינה עלו ובאו אנשים שלא ראה דוגמתם — מבו סניא ומשאר ארצות . 'אלו נסעו לאלכסנדריאה של מצרים ואלו נסעו לארץ ישראל . אלו לשם עסקיהם ואלו לעבוד את השם . יצחק לא הבין את לשונם והם לא הבינו את לשונו , שהם ספרדים ומדברים ספרדית והוא אשכנזי ומדבר אידית . וכשהתחיל מדבר עמהם בלשון הקודש והשיבו לו בלשון הקודש , הם לא הבינו את דבריו והוא לא הבין את דבריהם , שהוא היה מדבר בהברה אשכנזית והם בהברה ספרדית' ( תמול . ( 37 לפי תיאור זה , בני שתי העדות ידעו לדבר בעברית , איש איש בהברתו , אלא שהבדלי ההברה שבין העדות גרמו לחוסר הבנה בין הדוברים . וזה תמוה במקצת . הבה נשווה זאת עם דבריו על נושא זה במקומות אחרים . בסיפור 'בלבב ימים' מוצאים אנו כמה וכמה ...
אל הספר