מתוך דיוננו מתבררת גם עמדת הביניים שנוקט רמ"ק בין הזוהר לתיקוני זוהר . בשאלה העקרונית הולך רמ"ק בעקבות התיקונים : הספירות הם כלים ולא עצמות ! כתר נאצל ואינו קדום . לעומת זאת הוא חוזר ומתקרב לעמדת הזוהר בכך , שהוא מדגיש את הדביקות של הספירות בעצמות ( בעיקר ברעיון הצחצחות ) , 188 וכן בתורת הרצון שלו , המדגישה שהרצון אמנם אינו קדום , אך המכניסה אותו ( שוב , לפחות בס' פרדס רמונים ) לתוך אין סוף . לפי הזוהר האצילות היא סובסטאנציאלית , לפי התיקונים היא בבחינת אקט של התפשטות "" רמ"ק עומד בין שתי הדעות האלה — ספירות האצילות אינן נאצלות באופן סובסטאנציאלי , אך העצמות המתפשטת בהן מהווה אקט נפרד רק מבחינת התחתונים , ואילו מצד האל היא זהה עמו ( וזו השקפתו אפילו בס' אילימה . ( כמו בעל התיקונים כן גם רמ"ק רואה את העולמות כולם כשלשלת רצופה , וממילא גם העצמות המתפשטת בהם היא , עקרונית , העצמות המתפש טת בעולם האצילות . לעומת זאת לא ברור כל כך אם גם בעל הזוהר ממשיך ברציפות את עולם ההיכלות מעולם האצילות . 170 התיקונים רואים כאל הפרסונאלי את אין סוף עצמו , עילת כל העילות j » " רמ"ק מסכים לדעה זו , אך נוט...
אל הספר