הקטע שהבאנו לעיל ניתן אפוא לפירוש כפאנאנתיאיסטי , אם כי אפשר גם להבין את כולו במשמעות תיאיסטית לגמרי : האל הוא הכול מפני שהוא סיבת הכול' וכסיבה הוא כולל בתוכו את המסובב ממנו . הוא לא רק הסיבה הראשונה למציאות העולם אלא כמחויב המציאות הוא גם הסיבה המתמדת לקיומם של אפשרי המציאות . ולכן אפשר לומר שגם 'אחר שהמציא הנמצאים אין , 'בלתו שהרי 'אין לך דבר שיהיה מבלעדיו' — שום מציאות קונטינגנטית אינה יכולה לקיים את עצמה מכוח עצמה . 'כל מה שהוא במציאות הוא האלוה' מפני שמקור כל מציאות ממנו . אולם כוונתו של רמ"ק בקטע זה היא כנראה לבטא עמדת ביניים בץ העמדה הפאנאנתיאיסטית והתיאיסטית : האל מבחינתו הוא גם כל המציאות' שהרי מבחינתו עצמותו מתפשטת בה ומחייה אותה . אך לא רק שישותו ומהותו של האל אינם באים לידי מיצוי במציאות העולם אלא ש'לא כל הנמצא אלוה' — יש מציאות נפרדת לנמצאים , והם אינם זהים עם עצמות האל . הדבר המכריע ביותר בקטע הזה הוא ש'הכתר אינו אין סוף אלא מחודש , 'ממנו כפי שמתברר גם ממשל הכדורים המובא מיד בהמשך : הכדור ' אינו עצם האור הבהיר' אמנם האור הוא אור המאיר בו ובתוכיותו ובעוביו וחוץ ממנו ... ול...
אל הספר