ברור שרמ '' ק משתמש בניסוחים , שלכאורה אפשר לראותם כפאנתיאיסטיים . והרי כמה דוגמאות : 'שאין םוף כל הנמצאים בו קודם היותם ואחר היותם בלי שום פירוד ; « 'כלל 'והוא הוא הכל ואין דבר חוץ ממנו' ? 'שהוא אין " סוף בלתי בעל תכלית והוא מקיף כל הדמות , מן הנאצל הגדול עד קלה שבבריות , באחדות גמורה' . " אמנם בהמשך קובע רמ"ק את הטראנסצנדנטיות של הישות הכוללת הזאת : 'שיתעלה האלוה על נמצאיו שיעור אין לו תכלית ואין לו סוף . ולזה קראוהו אין סוף , שהרי יש לכל הנמצאים סוף והוא אין לו סוף . והטעם לא שמצאתה להם סוף , אלא אחר שהם למטה מהשכל שאין לו סוף יש להם סוף וסופם ידוע להם , אמנם ממציאם אין לו סוף' < . אולם לדברים אלה יכול להסכים גם שפינתה , שהרי אף הוא אינו מזהה רק את עולם האופנים הפרטיים עם הסיבסטאנציה האינסופית . כהקבלה לניסוחים אלו נביא כמה משפטים של אקהארט , שהוא בוודאי קרוב לפאנתיאיזם , או לפחות לאקוסמיזם : 55 תכונתו של האל שהוא אחד טהור שבו אין כל בחינה ק 1 נטינגנטית , לא שכלית ולא אחרת , אלא כל דבר בתוכו הוא האל עצמו .= « כל הדברים הנראים בעולמנו כבעלי שינוי ופירוד הם באל בלי שינוי ונתפסים שם...
אל הספר