בפרק מ ממשיך רמ"ק להסביר את המעבר מן האינסופיות אל הסופיות : ' מצד אין סוף לעולם אין מידה ושיעור' — אינסופיותו של האל היא מוחלטת , רק 'בהתפשט הנאצל , שהוא מתרחק , יתחיל ממנו השיעור ויפעול בו המאציל . 'השיעורים אך לפני כן יש בחינה שבה הנאצל 'נתעלה ונתקרב למאצילו , לא שיער אין סוף בו שום שיעור ומידה , שהרי הוא באיךסוף , והנאצל באין סוף מחמת קורבתו . 'אליו גם כאן אין עדיין סופיות , שהרי גם הנאצל עדיין הוא בבחינתו האינסופית . רק לאחר שהנאצל התפשט ויצא 'מאין סוף לסוף , וכיוון שהגיע למקום שיש בו שיעור —פעל בו אין סוף השיעור והמידות בסוד . 'קו המידה כל זמן שהכלי היה באין סוף , כלומר כל זמן שבכלי לא היתד , סופיות מצד עצמו , כל זמן שלא היה נאצל ככלי ממש — 'לא היה הסוף והשיעור יוצא . 'מאין םוף צריך להיווצר מצב ראשוני המאפשר בכלל את השיעור והמידה , ומצב זה נוצר על ידי התהוות הכלי הראשון . אחר שנוצרה השניות העקרונית הזאת אפשר לדבר על התהליך הבא , המודד כבר מידות פרטיות יותר . 18 « המדידה הראשונה היא בבחינה העליונה של כתר : ברצון הרצונות 'תחילת שיעורים ומידות , אמנם הם באין סוף ומידה , ולכך אין גי...
אל הספר