העיון בעיצוב הספרותי מניח מראש , שהיחידה הנידונה ( פרשה , חטיבה , מחרוזת מקיפה ) עשויה מעור אחד , ושעלתה כמקשה אחת על דעת המספר . היצירה נבדקת אפוא בשלמותה , בלי לתת את הדעת על שאלות של התהוות היסטורית ; נקודת הראות היא * 'סינכרונית' ( פוקלמן , בראשית ; , ברלין . ( 121 — 111 , 20 אולם , גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הממצא הבסיסי ביותר של חקר המקרא , הלוא הוא שיחידות רבות צמחו במרוצת הזמן , ושתהליך הצמיחה נתן את אותותיו בעיצובן של אותן יחידות , בסתירות פנימיות , בחזרות מיותרות ובחספוסים סגנוניים . נקודת הראות של מחקר זה היא דיאכרונית' * ; ' התביעה היא , להתבונן בראש וראשונה בתהליך התהוות הפרשה ובהשתלשלותה . לכאורה אין כאן קושי : גישה סינכרונית ושיטה דיאכרונית מייצגות שתי נקודות ראות נבדלות , ומשום כך הן משקפות שני היבטים שונים של המציאות הספרותית . לכל אחת מגישות אלה דרך משלה , מטרה משלה וזכות קיום משלה , ואין האחת מוציאה את השנייה מהכלל . למרות זאת שוררת בין גישות אלה מאז ומתמיד מתיחות רבה . שהרי בסופו של דבר אמורות שתיהן לעסוק בטקסט אחד , אך כאשר הכתוב מעורר בעיות , באות שתיהן להציע פ...
אל הספר