להגברת הדיקותו של הכתוב תורם גם מכלול הצלילים , המכונה * מצלול . גם דמיון הצלילים עשוי ליצור מקבץ מלכד , למשל * בזיווג הסיום ; homoioteieuton ) כעין חריזה ואסונאנצה , ילין , ( 288 אותה תופעה שבה מלים שונות מסתיימות בצירוף צלילים זהה או דומה , כגון "דם האדם" ( בר' ט , ו , ( '' בצלמנו כדמותנו" ( שם א , כו , ( "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" ( יב , א , ( "לתת הצעירה לפני הבכירה" ( כט , כו , ( "שם האחד אלדד ושם השני מירד" ( במ' יא , כו , ( "נתן אלהינו בידנו את איבנו ואת מחריב ארצנו" ( שופ' טז , כד ; וכיו"ב שמ"א ד , ג . ( ילין נתן את דעתו על * זיווג האותיות , alliteration ) ילין , ( 286 בייחוד בדיבור הנשגב , כגון : "לאט לי לנער לאבשלום" ( שמ"ב יח , ה , ( "לא כן אחילה לפניך" ( שם , פס' יד , ( " ולמי כל חמדת ישראל , הלוא לך ולכל בית אביך" ( שמ"א ט , כ ; זיווג הסיום ניכר בתיבות , "לך" . ( "אביך" לכך מצטרפת גם אנאפורה : "למה תבכי ולמה לא תאכלי , ולמה ירע לבבך , הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" ( א , ח . ( וגם בדיבור רגיל אנו מוצאים זיווג "שוב שכב" ( שמ"א ג , ה , 0 , "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה...
אל הספר