הקדמה

הנושא של ספר זה הם חכמי ההלכה , שפעלו בבבל בין השנים 500—200 למניין הרגיל . פעילותם של ראשוני האמוראים , רב ושמואל , חלה בתקופת מעבר מכרעת בתולדותיה של מלכות פרס . פרתיה , שבראשה עמדה שושלת בני ארסאק , הלכה ונתמוטטה מבפנים . אחד הגורמים לשקיעתה היתד . עלייתה של שושלת חדשה ורעננה מבני סאסאן . בשנים 226—224 תפסי הללו את השלטון על האימפריה הפרסית כולה , ושאפו לתחייה לאומית דתית . ואמנם בעידודם הפעיל של מלכיה הראשונים במלכות החדשה הוקמה כנסייה דתית אחת , ובראשה כהונה מזדית קנאית , שנודעה לד . השפעה מדינית . מצב זה השפיע במרוצת הדורות על חייהם הדתיים ועל מעמדם המשפטי האזרחי של יהודי בבל . הוא הגביר את מאמציהם של אמוראי בבל ליתר פעילות דתית בקרב העדה היהודית בבבל , כדי לחסנה בפני השפעות זרות ולשמור על ליכודה הפנימי . בהגבלתם של מאמצים אלה ביקשו אמוראי בבל לשקוד אף על המשך קיומו של עם ישראל כולו לחיזוקו הפנימי , נוכח מצבם המדיני המתרופף והולד של יהודי ארץ ישראל . מסוף המאה השלישית ואילך נתחזקה והלכה הרגשת אחריות זו של אמוראי בבל לעתיד קיומה של היהדות , כפי שנתגבשה בהלכה ובאגדה . זהו בקווים כל...  אל הספר