בתחום הדימוי —כך לימד ברנטאנו —אין ה'ברירות' מצויה , שהרי אין שם שני יחסים התכוונותיים מנוגדים אל אותו המושא . בתחום השיפוט קיימים שני יחסים מנוגדים , היינו החיוב והשלילה , ובכל מקרה אחד מהם אמיתי הוא והאחר בטל . והסימן של הנכונות היא הברירות . אין פירוש הדבר , כמובן , שאני יודע ביחס לכל זוג מסוים של משפטים מנוגדים כאלה איזה מהם אמיתי הוא ואיזה בטל , אך על כל פנים קיימת בעיקרו של דבר האפשרות , שמישהו יחרוץ אחד משני המשפטים האלו בברירות , והאפשרות הזאת היא העוזרת לנו להגדיר את האמת . האמת מוסברת מתוך החוויה של הברירות . והנה קיימים , כמו שראינו , גם בתחום תופעות ה'התעניינות' שני מינים של התכוונות מנוגדים זה לזה : האהבה והשנאה . מתעוררת השאלה , אם קיימת גם בתחום זה של האמוציות התנהגות אנאלוגית למשפט הברור ז האם קיימת אהבה ( או שנאה ) המאופיינת כנכונה על ידי מין ברירות ? על השאלה הזאת נתן ברנטאנו תשובה חיובית ועשה את 'האהבה המאופיינת כנכונה' לבסיס תורת המידות שלו . כאן , לפי דעתו , המוצא של המושגים 'טוב' . 'רע'ו אין אנו מדברים רק על זה , שאנו אוהבים דבר מה או שונאים דבר מה , אלא גם על זה ...
אל הספר