אפשר היה להביא מובאות רבות מספריו — כדי לעורר בקורא העברי את הרושם , ששופנהואר היה אחד האבות הרוחניים של שנאת ישראל בגרמניה . אך האם נוותר על ההתמודדות אתו ועל בחינת הטענות שטען נגדנו ? ההערצה הנלהבת שבד . כתב תומאס מאן — בוודאי $ ? ד בלתי משוחד — את ספרו על שופנהואר בשנת 1938 ( הספר כלול כיום בכרך מסותיו של מאן הנקרא 'אצילות ( 'הרוח מעידה על כך , ששופנהואר הוא מעצמה רוחנית גדולה ושאין אנו רשאים לדלג עליה — למען עצמנו . מותר לנו בוויכוח רציני אתו לפסוח על התקפותיו הגסות ביותר נגדנו , שהן בגדר סיסמאות רחוב שאולות מן האנטישמיות הוולגארית ביותר . טענות אלה הן למטה מרמתו של שופנהואר , ולהתווכח עמהן הוא למטה מרמתנו אנו . אך ישנן אצלו טענות רציניות נגד היהדות : שהיא דת נטולת מגמה מיטאפיסית , ובייחוד שהיא דת ללא אמונה בהישארות הנפש ; בתורתה על בריאת העולם מוכיחה היא , שהיא , 'ריאליסטית' היינו מאמינה בממשותו של עולם זה ואינה מכירה את אופיו האשלייתי ; וקודם כול שהיא ( בניגוד לנצרות ) דת אופטימית , בעוד שכל דתות אמיתיות הן פסימיות . בבואנו להתווכח עם הטענות הללו , חייבים אנו לזכור , שהיהדות אינ...
אל הספר