הזרם העיקרי של הפילוסופיה אחרי קאנט עובר דרך השיטות האידיאליסטיות של פיכטה , שלינג , היגל . אלו הן שיטות אשר נוצרו מתוך תנופה כבירה ובכוח קונסטרוקטיבי עצום . הפילוסופים אשר יצרו את השיטות הללו היו הוגי דעות , שתמיד היו מוכנים לאנוס את המושגים כדי שישמשו אבני בניין בתוך הקונסטרוקציה הארכיטקטונית הגדולה של שיטותיהם . אולם בצילם של פילוסופים גדולים אלה היו הוגי דעות , אשר כוח בנייתם אין להשוותו כלל לכוח בנייתם של האידיאליסטים הגדולים , אבל יתרונם וייחודם בשאיפתם למדעיות קפדנית , למושגים מדויקים ולחשיבה בהירה ונטולת סתירות . ההעזה הגדולה שבפילוסופיה האידיאליסטית הביאה לידי סילוקם והשבחתם במשך שלושה דורות . מיד אחרי מותו של היגל טיפחו את המסורת הפילוסופית דווקא הוגי דעות יותר זהירים ופחות נועזים , אשר דרך חשיבתם היתה צריכה להיות סימפאטית לתקופה , שמתוך תגובה נגד השיטות האידיאליסטיות הגדולות שיסודן עורער , שבה אל הביטחון של דרישת מושגים מוגדרים ומדויקים . הפילוסוף אשר ראה את תפקידה של הפילוסופיה בהבהרת המושגים דווקא , היה י . פ . הרבארט , אשר במשך 24 שנים הורה בקתידרה של קאנט באוניברסיטה הקט...
אל הספר