התנאי של הדימוי הוא ספיקה לקלוט את החומר ( רצפטיביות , ( וספיקה לתת צורה ( ספונטאניות . ( הצורות של הרצפטיביות והספונטאניות כתנאים של כל דימוי , נתונות לנו בברירות על ידי הניתוח של מושג הדימוי . בעזרת ספיקות אלה אנו קולטים את החומר ויוצרים את הצורה . אך אף אחת מן הספיקות האלה אינה נותנת לנו את החומר של הדימוי ; אין חומר הדימוי נתון לנו אפריורי , אלא אפו סטריורי . החומר ניתן לנו רק בכח הקליטות , על ידי כך שספיקת קליטתנו ' מופעלת / תהליך זה של הופעלות ( אפקציה ) קובע את התכונה האובייקטיבית של חומר הדימוי , היא עושה את החומר לחומר שבניסיון . אך קליטות זו היא ספיקה סובייקטיבית , ולכן כל חומר , יהיה אשר יהיה , נקבע על ידי הסובייקט . לכן לא ייתכן דימוי של הדבר כשהוא לעצמו , שהרי זו סתירה . אולם מאחר ששום חומר שבניסיון אינו אפשרי ללא הפעלה , והיינו מצד מה שנמצא מחוץ לדימוי ובלתי תלוי בתנאי הדימוי , לכן הכרח הוא להניח את המציאות של הדברים כשהם לעצמם . באופן זה מבקש ריינהולד לגזור מטבעו של הדימוי מצד אחד את אי האפשרות לדמות , ולכן להכיר , את הדברים כשהם לעצמם , ומצד השני את ההכרח להניח את קיומם...
אל הספר