א מבקש אני לדון ביחסה של המחשבה המודרנית אל הדת . בכך אין אני מתכוון לא לנסיונות לחשוב על הדת מתוך ממשות האמונה , ולא לנסיונות להביא לידי הסכם מושתת על סובלנות הדדית בין הדת ובין הפילוסופיה . נושא דיוני יהיה הגות ימינו רק במידה שזו מתאמרת לחרוץ משפט , אמ או באילו תנאים או באילו גבולות רשאים אנו לייחס לדת צביון של ממשות חיים אנושית . חריצת משפט מסוג זה מוצאים אנו מחד גיסא , מן הבחינה האונטולוגיה , במה שמכונה אכסיסטנצי אליסם אצל היידגר וסארטר , ומאידך גיסא , מן הבחינה הפסיכולוגית , בתיאוריה של יונג על הבלתי מודע הקיבוצי . עמדתן של שתיים אלה גם יחד מושתתת על ההנחה , כי המוצא מן המשבר שפקד את הדת תלוי בעיקר בהכרעות שבאה אליהן הגות ימינו , אם הא 1 נט 1 לוגית ואם הפסיכולוגית . ושומה עליגו לבחון הנחה זו . עם שקראתי במצורף בשמותיהם של היידגר וסארטה לא נתכוונתי בשום פנים לומר , שיש ביניהם צד שיתוף מבחינת יחמם לדח . חילופו של דבר , מבחינה זו כמו מבחינות אחרות הרבה' אין ספק שהם שונים זה מזה מיסודם' ולפיכך אף התשובה לזה תהיה בהכרח שונה מיסודה מן התשובה לזה . סארטר מכריז על האתיאיסם שלו ; הוא אומ...
אל הספר