א הניסיון החשוב השני של ימינו לדרוש בבעיית האדם כבעיה פילוסופית בפני עצמה אף הוא יצא מבית מדרשו של הוסרלו היא האנתרופולוגיה של מאפס שלר . אמנם , לא סיים שלר את החיבור שאמר לכתוב על עניין זה , ברם כל שנתפרסם ממאמריו והרצאותיו בידי עצמו ומתון עז בונו דיו שנעמוד על דעתו ונוציא עליה משפט . שלר מביע ברורות את מצב האנתרופולוגיה של ימינו , שעליו לשמש נקודת יציאה לנו : 'אנו דור ראשון' שבו האדם נעשה לעצמו "בעייני" בכולו ללא שיור , שבו אין הוא יודע עוד מה הוא , ועם זה יודע שאינו . 'יודע את מאמצנו לתפוס תפיסה שיטתית את מהותו של האדם חובה עלינו אפוא לפתוח דווקא במצב זה של בעיינות גמורה . שלא כהיידגר , שיצא כמוהו מבית מדרשו של הוסרל , אין שלר רוצה להפשיט את האדם מכלל הווייתו כמות שהיא ולראות רק את ה'היות' כשהיא לעצמה , היינו התייחסותו אל ישות עצמו , כהדבר העיקרי היוזיד מבחינה מיטאפיסית . דעתו נתונה לממשות המלאה ' של האדם , לומר : רצונו לדון בצד המבדיל לדעתו בין האדם לבין שאר בעלי חיים רק בסמיכות לצד השווה שבהם , ורוצה הוא לדון בו בדרך כזו , שדווקא ביחסו לצד השווה שבהם , בהתבלטותו מעל הצד השווה , י...
אל הספר