המשבר בתהליך ההאצלה הפנים אלוהי , שבמרכזו ירידת השכינה ממצבה הראשוני בהתאמה עם התפארת והפיכתה לספירה האחרונה , קבע את מעמדה של השכינה כחוליה הרופפת והחלשה שבמבנה האלוהי . את המעמד המורכב הזה של השכינה , שנוצר מתנועת יתר בתהליך יציאת האלוהות מן האפיסה המוחלטת , מתאר הרמב"ן בשני מקומות בביטויים נוקבים . הראשון שבהם קשור בסימבוליקה הקבלית שהוא נותן ליום שמיני עצרת : "ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג , וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמיני עצרת היא כי שם נעצר הכול" ( פירוש התורה , ויקרא כג , לו . ( "כנסת ישראל" - השכינה - מיוצגת על ידי היום השמיני בגלל זיווגה ליום השביעי , השבת , וכמו כן היא מכונה עצרת משום שבה נעצר תהליך האצילות ובה נכלל הכול . מעמדו ההלכתי הייחודי של שמיני עצרת ביחס לחג הסוכות הסמוך לו משמש את הרמב"ן , בהמשך אותה פיסקה , לאפיון יחסה המורכב של השכינה לשאר הספירות . שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו לכמה וכמה עניינים הלכתיים , שבקצרה נמסרים בראשי התיבות פז"ר קש"ב . אולם למרות עצמאותו של שמיני עצרת כרגל הנפרד מח...
אל הספר