במאה השתים עשרה מפתחים בעלי התלמוד הגדולים מערכות מושגיות עשירות ומתוחכמות , המאפשרות להם לשפוך אור חדש ומפתיע על החומרים התלמודיים . כמו כן , מלבד הכלים האנליטיים החדשים שפותחו במאה הזו , ניגשים בעלי התוספות אל התלמוד בראייה סינופטית , שבה נבחנת כל סוגיה וסוגיה לאור שאר המופעים הנוגעים באופן ישיר או עקיף לעניין הנדון בספרות התלמודית . בראייה סינופטית זו , אזכור צדדי ואפילו עקיף של הנושא הנדון בספרות התלמוד יכול לחולל קריאה חדשה לחלוטין של הסוגיה המרכזית שבה נבחן העניין . במאה השתים עשרה נבחנת יצירתיות הלכתית בשני ממדים : האחד , כשרון לייצר הבחנה משפטית חריפה ומהותית , שאמורה להתיר כשלים , לפתור מתחים , ולארגן ולהעריך מחדש את החומר הנדון ; והאחר , מידת הדמיון המשווה , המאפשר להקיש מן הקרוב אל הרחוק , וההופך את כל החומר התלמודי לזמין ונגיש , לצורך הבהרה של בעיה מתוך הבחינה המשווה של מכלול הופעותיה הישירות והעקיפות . פריצות הדרך המושגיות והראייה הסינופטית הנוצרות בבתי המדרש של המאה השתים עשרה הופכות את הישגי הגאונים לגולמיים ולראשוניים . בעלי התלמוד הגדולים של המאה השתים עשרה משולים לאות...
אל הספר