הכללים המסורתיים החלים על כל ההיקשים הם : א . כל היקש בנוי על שלושה משפטים , שתי הקדמות ומסקנה אחת , ועל שלושה מושגים . אם ההיקש כולל ארבעה מושגים , הריהו היקש נפסד . התקלה נגרמת לרוב לא בשל שגיאה מודעת , אלא מתוך כפל המשמעות של שם המושג הממצע . מבחינה לשונית ניתן לנו גבול אמצעי אחד , אך על ידי כפל המשמעות של הלשון אין כאן , בעצם , מושג ממצע אחד , אלא שני מושגים . ואין כאן תיווך בין הקצה הגדול ובין הקצה הקטון . השגיאה הזאת , הנפוצה ביותר , קרויה : quatemio terminorum , fallacy of four terms [ א . [ ב . הגבול האמצעי צריך שיהא בהקדמה אחת לפחות בעל כמות כוללת ( מפוזר . ( דרישה זו מסתברת מתוך תפקידו של המושג הממצע . הלא עליו לשמש קשר בין שתי הקצוות , ואילו היה חלקי בשתי ההקדמות , היה אפשר כי n M שהם s ( או שאינם , ( s ™ M שהם p ( או שאינם ( p יהיו נפרדים לגמרי . כל הקדמה משתי ההקדמות אפשר היה לה שתתייחס לחלק אחר של היקף המושג הממצע , או אז הממצע אי אפשר היה לו לתווך בין שתי הקצוות . הדוגמה דלקמן ( קינס , , 'לוגיקה' סעיף ( 199 מראה בעזרת עיגולי אוילר , שהיקש , אשר בו אין הגבול האמצעי מפ...
אל הספר