השיפוט הוא כלי הכרתנו . כדי שהכרתנו תהיה אמיתית , צריך ששיפוטנו יהא מתאים למציאות . החקירה של הבעיות הקשות , אשר המגמה הזאת של 'ההתאמה בין השיפוט ובין הממשות' מביאה אתה , היא עניינה של תורת ההכרה ואינה עניינה של הלוגיקה הצורנית . אולם תחומה של תורת ההיגיון הצורנית משתייכות לו החקירות על התכונות הפנימיות של כלי ההכרה שלנו , שהם התנאים לשימוש בכלים האלה . השאלה : כיצד יכול שיפוטנו להשיג את המציאות , אינה עניינה של תורת ההיגיון . אך תורת ההיגיון שואלת לתנאים , שהמשפט עצמו מחויב למלא אותם , ללא כל זיקה למציאות , כדי שיהיה מכשיר מועיל להכרה . חוקי החשיבה העליונים , שנדבר בהם עתה , מיועדים לנסח את התנאים הפנימיים האלה , שהמשפט וחלקיו כפופים להם . חוק החשיבה הראשון הוא חוק הזהות . חשיבתנו היתה מן הנמנעות אלמלא היינו קובעים לנו בתוך התהליך של החשיבה יחידות מסוימות , שהן הנושאים של אותה רשת של הסדר , אשר המחשבה יוצרת וקובעת אותה מתוך התופעות החולפות ועוברות . כבר ראינו , שהחשיבה המושגית יוצרת את היחידות הק בועות האלה . על ידי המושג המוגדר עומד המושא , שאנו משיגים אותו או רוצים להשיגו , לפנינו...
אל הספר