פרק שנים עשר תיאולוגיה ופואטיקה

רגישות אסתטית אינה מתבטאת בשליחת הילד לשיעורי פסנתר כדי שיהפוך לאדם טוב יותר . האסתטיציזם תופס את החושים במלואם , כפי שהדת תופסת את הלב והמדע תופס את הרוח ; גם אם האסתטיציזם אינו מציג תביעות מוחלטות בפני חניכיו , הם נתפסים אליו לחלוטין . הרגישות האסתטית היא קודם כול הערכה חושית של היופי . ההתענגות המעודנת על היופי הופכת עבור האסתטיקון תכלית כשלעצמה . פעמים רבות התענגות זו מביאה להתנתקות כמעט מיסטית מן העולם . לא ניתן להגזים במתח שבין תפיסה זו לבין העמדה הדתית כלפי העולם . בעיני הדת , כל שיטה המעמידה את תענוגות החושים כטוב מוחלט יוצרת אלילים . בעיני האסתטיקון , הדת היא פוריטנית ומנוגדת לחיים . אך החוויה האסתטית היא הרבה יותר מאשר אהבת תענוגות הדוניסטית ; היא גם ניסיון לקשור בין הטרנסצנדנטי והרוחני למידי ולליבידינלי . חשבו לרגע על התגובה הפרדוקסלית משהו למוסיקה מרגשת . מחד גיסא , פעמים רבות זוהי החוויה הרוחנית ביותר ; אנו חשים מרוממים , אפילו מוארים . מאידך גיסא , זו התגובה הפיסית ביותר ; לבנו פועם בחוזקה והמוסיקה מעוררת לא רק את נפשנו כי אם גם את קרבינו . על כן , ניתן לומר כי הרגישות הא...  אל הספר
מכון שלום הרטמן