דרך נוספת לאפיון מהותה של השקפת העולם המקראית קשורה לשימוש באנתרופומורפיזם כאמצעי לדמיין האלוהי . ישנם סוגים שונים של אנתרופומורפיזם תיאולוגי הנסמכים על תפישות שונות של האנתרופוס , וכל תיאולוגיה משקפת אנתרופולוגיה אחרת . האנתרופומורפיזם של הבבלים שונה באופן קיצוני מזה המקראי . על פי תפישה אחת , האלים הבבליים , כמו גם האלים האפולוניים של האולימפוס היווני , הם "אלוהיים" יותר . מעמדם מונע מהם מעורבות אינטימית מדי בחברה האנושית , מאחר שהם למעשה אריסטוקרטים מלידה שנוצקו בדמות האנשים אשר יצרו אותם . אך אם האלים היווניים והבבליים הם אריסטוקרטים , הרי אלוהי ישראל הוא במובנים רבים דמוקרט , היות שהוא מיודד לא רק עם מלכים אלא גם עם פשוטי עם . בעורקיהם של האינדיווידואלים שהוא "מאמץ" לא זורם אך ורק דם מלכים ; הוא נכון לאמץ ואף "להינשא" לעם שלם של עבדים לשעבר ולהבטיח להם נחלה מובחרת שעליו לכבוש עבורם בשדה הקרב . ומעל הכול , הוא מגדיל לעשות וקושר עם עם זה קשר חוזי , תוך שימוש בנוסחות מאגיות משפטיות אשר היו מקובלות - ויש להדגיש מילה זו - באכיפת התחייבות בין אומות . הרעיון מצטייר כחילול קודש חמור עוד י...
אל הספר