על רקע הביקורת הציבורית והמקצועית הלך הקרע והסתמן בבירור . הצדדים לוויכוח תקפו זה את זה תוך התחפרות בעמדותיהם , והטיעונים הלכו והחריפו . את האוניברסיטאות וראשיהן תקפו בעיקר נבחרי הציבור , ולשם כך הצטיידו במכתבי התלונה שנשלחו אליהם נגד המבחנים . אך המאבק בסוגייה זו נגע לא רק לבחינה הפסיכומטרית עצמה . מול גל ביקושים גואה להשכלה גבוהה , ונוכח הצורך להבטיח כלי מיון תקף ומהימן לכניסה בשערי המוסדות להשכלה גבוהה , נתפסה בחינה זו כאחד הסמלים של החופש האקדמי כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה הקובע : "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמנהליים , במסגרת תקציבו , כטוב . "בעיניו תחום מדיניות הקבלה , המהווה מרכיב מובהק של החופש האקדמי , נשען , בין היתר , על מעמדה המקצועי הגבוה של הוועדה הבין אוניברסיטאית למדיניות קבלה . זו ניווטה לאורך כל השנים את הדיאלוג עם משרד החינוך , ובין חבריה מכהנים מומחים למדידה והערכה בעלי מעמד בין לאומי בתחומם . ללא הסכמה מפורשת ותומכת של ועדה זו לא יכלו ראשי המוסדות , אשר ממנים בעצמם את חברי ועדת הקבלה הבין אוניברסיטאית , ליזום שינוי במדיניו...
אל הספר