בסוגיית הנגישות להשכלה גבוהה היו שלושה שלבי התפתחות עיקריים . בשלב הראשון הייתה המערכת מונוליטית , תואר אקדמי ניתן היה לרכוש רק באוניברסיטאות , ואלה נהנו מבלעדיות כמעט מלאה של השתתפות המדינה בתקציביהן . כל ניסיון להביא להתפתחות , לגיוון ולהרחבה של מערכת ההשכלה הגבוהה , באמצעות מכללות טכנולוגיות או מכללות אזוריות , עורר את התנגדותן של האוניברסיטאות מחשש ל"פלישתם של מוסדות על תיכוניים אל תחום המוסדות להשכלה . "גבוהה התנגדות האוניברסיטאות במהלך שנות ה 70 להענקת תארים אקדמיים על ידי מכללות מקורה בשני יסודות . היסוד הראשון קשור בשבירת הפרדיגמה של מוסד להשכלה גבוהה שאיננו בהכרח מוסד מחקר . ראשי המוסדות הנהיגו את האוניברסיטאות כמוסדות מחקר , על פי המסורת ההומבולדטיאנית , והיה קשה באותה עת להכיר במוסד להשכלה גבוהה המתמקד בהוראה בלבד , ואינו שואב את כוחו ואת מעמדו מדיסציפלינה מדעית . הסתייגות ראשי האוניברסיטאות מהקמת מכללות באה לידי ביטוי בשנת , 1974 בדיון במל"ג , בין היתר באמירה , כי "קשה לראות במה שונה סגל ההוראה במוסדות הללו מסגל ההוראה בבתי ספר 87 . "תיכוניים חששם היה מכך , שהשינוי העיקרי ...
אל הספר