המוסדות להשכלה גבוהה , ובהם האוניברסיטה העברית , הטכניון , מבון וייצמן ואוניברסיטת בר אילן , לא הוקמו מכספי המדינה , אלא כמוסדות פרטיים . שלושה מתוכם הוקמו שנים רבות לפני הקמת המדינה , ומאמצע שנות ה 20 עד ראשית שנות ה 50 בא עיקר מימונם מתרומות מחו"ל ומשכר לימוד . היה זה מפעלו של העם היהודי כולו , 14 והוא החל עוד בתקופת המנדט הבריטי . מתנדבים ופעילים שבאו מישראל ומהתפוצות השתתפו , יחד עם הסגל האקדמי , בהתוויית דרכי התפתחותם של המוסדות ובקביעת דמותם , ושוחרים וידידים של המוסדות עסקו בגיוס תרומות למימון פעילות המחקר וההוראה . כך לדוגמה , ערב הקמת המדינה ( בשנת ( 1946 / 47 היה תקציבה של האוניברסיטה העברית בירושלים מבוסס בעיקר על תרומות מחו"ל , ( 7490 ) שכר לימוד מימן 13 % מהתקציב , מוסדות בארץ תרמו , 8 % וריבית על קרנות הוסיפה עוד . 3 % ממשלת המנדט הסתפקה בהשתתפות בשיעור 0 . 8 % בלבד מתקציב האוניברסיטה באותה שנת 15 לימודים . נתונים אלו ממחישים את אי תלותם של המוסדות בשלטון מרכזי , ואת העצמאות האקדמית והניהולית שנהנו ממנה בשל כך . עם זאת , בראשית שנות ה 50 ובמהלך שנות ה 60 החלו להתגלות ...
אל הספר