צמדי השירים שתוארו כאן מעידים בבירור על העדיפות הניכרת של השירים הפוסט סימבוליסטיים ה"קשים" והכמו פרוזאיים על השירים הסימבוליסטיים או הרומנטיים ה "רכים" והפיוטיים מבחינת האיכות הפיוטית , המורכבות הריגשית והאינטלקטואלית ומה שניתן אולי לתארו כטונוס מוסרי . אכן , בדרך כלל הטובים שבשירי 0 בעות עש , / אלה הנחקקים בזיכרון יותר מאחרים , הם השירים הבהירים , המודעים , הפחות פיגורטיביים , שבהם עומדת לפנינו המשוררת , בכל רגישותה וספרותיותה , כ"ליטוואקית" מפוכחת , שאינה מוכנה לוותר על השכל הישר , הראייה העצמית הבלתי מעורפלת וההתייחסות ה"פראקטית" אל המציאות כאל רע , אשר כל בריחה והסתתרות מפניו גרועות ממנו בהרבה . יחד עם זאת , אין צורך בהבחנה מודגשת מדי בין הפוסט סימבוליזם המשובח והסימבוליזם הרופף שבנ 1 נעות עשן . חשובה בהרבה ממנה ההכרה בכך , ששתי הנטיות הפואטיות הינן הכרחיות מבחינתה של המשוררת באשר הן משקפות שתי אפשרויות נפשיות המקושרות זו בזו במסגרת של סינדרום פסיכולוגי אחד . במסגרת זו ה"רכות" ההזייתית , הרחמים העצמיים והפרוייקטיביות הנאיבית של השירים הסימבוליסטיים חשובים והכרחיים לא פחות מן , "ק...
אל הספר