ראינו לעיל כי דווקא בחג החירות , חג היציאה מבית עבדים , אין בתורה כל מצוות שמחה . כי איש אינו יודע "אם עושה השנה אם אינה עושה . " במשך התקופה שבין פסח לשבועות קיימת חרדה יום יומית לגורל הרגן ולהתפתחות הפרחים וחנטת הפירות של שאר שבעת המינים , ובמיוחד של הגפן והזית . ההשתחררות מהרגשת המועקה והחרדה באה רק בסוף התקופה הזאת של "ימי הספירה" ומתבטאת בהבאת ה"מנחה החדשה" מביכורי קציר חיטים . " יום הביכורים" הזה , בו מביאים את המנחה החדשה , נקרא בפי חז"ל " עצרת של פסח , " או סתם "עצרת : " יום זה "סוגר את העונה , " "עוצר" את חמישים ימי החרדה והספירה . מכאן ואילך יש מקום ל"שמחת בקציר" ( ישעיהו ט' ( 2 וניתן לקיים את מצוות השמחה "ושמחת בחגך . " עצרת של פסח" - כעין "יום שמיני" שלאחר שבעת ימי הפסח , בהקבלה ל"עצרת" הנזכרת בתורה ( ויקרא כ"ג , 136 שהיא היום השמיני , " מקרא קדש , " שלאחר שבעת ימי חג הסוכות . הרמב"ן מסביר ענין זה בלשון בהירה ( בביאורו לפסוק הנ"ל בויקרא כ"ג : 1 , 36 " וצווה בחג המצות שבעת ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה , ' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום וקידש יום שמיני כשמי...
אל הספר