זהו מחקר ראשון ומקיף על יצירתו של אשר ברש , אחד המספרים העברים החשובים . בפרק המבוא מתלבט המחבר בשאלת הארגון של מכלול יצירותיו של מספר בכלל , ושל אשר ברש בפרט , ומשתף את הקורא בהתלבטות זו ובפתרון שמצא לה . מסקנתו היא , שעקרון הארגון של הסיפורים צריך להיות "על פי מצע של נופים וזמנים" ( עמ' ( 15 ובהתאם לכך בנוי הספר . שלושת הפרקים הראשונים מוקדשים כל אחד , לנוף ולזמן אחרים , המשמשים מצע לסיפורים : הסיפורים ההיסטוריים ; סיפורי הגולה וסיפורי ארץ ישראל . וכדי שלא לקפח את הסיפור היחיד , אלא להראותו בייחודו ובחד פעמיותו , מוקדש הפרק הרביעי לאינטרפרטציות של שני סיפורים : "תמונות מבית מבשל השיכר" ( תרע"ה-תרפ"ח ) ו"מייטה" ( תר"ע . ( נקודת המוצא של הסיפורים ההיסטוריים שהחלק הראשון עוסק בהם היא ש"ניכרת בהם המגמה לחשוף את המשותף והחוזר בגלגל ההיסטוריה של עם ישראל , באופן שהמצבים המסורטטים בהם יהיו נוחים לפרשנות סמלית , כאספקלריה לכל דור ודור" ( עמ' . ( 19 אחת המסקנות המרכזיות בפרק זה היא ש"ההווה שימש לו נקודת מוצא לתת פירוש רעיוני לעבר , והעבר שימש לו אספקלריה לסרטט במראותיה את מציאות ההווה" ( עמ' ...
אל הספר