גיתה: פסוקי פרוזה

1 '' מופלא ! דברים רבים עשיתי שהיום לא הייתי עושה ובכל זאת אילולא נעשו לא היתה נולדת טובה רבה שאי אפשר בלעדיה . הרי וה כאילו עמעמה רוח טובה תכופות את ה"הגמוניקון" ( שליטת האני - המת (' שלנו למען נעשה שגיאות , לטובתנו ולטובת הזולת . התכרבלתי כל היום והצלחתי פחות מהרגיל לעמוד בפני הדברים הרבים הלוחצים עלי . חייב אני לבחון יותר מקרוב את החוג של ימים טובים ורעים , החג בתוכי , תשוקות , הדחף לעשות דבר זה או אחר . המצאה , ביצוע , סדר - כל זה מתחלף וסובב במעגל סדיר . והוא הרין גם בעליצות , ב ? גגמה , בכוח , בגמישות , בחולשה , בשקט הפנימי ובתאווה . הואיל ואני חי בצניעות רבה , אין דבר המפריע את מהלך חיי , ועלי עוד לגלות באיזה זמן וסדר אני חג סביב עצמי " . קטע יומן משנת - . 1780 גיתה מבקש לעקוב אחרי שלמות ארגונו הפנימי כמעגל ריתמי של חיוב ושלילה . עצם העובדה שהוא רואה אותה , היא מדהימה . כאן פועלת ערנות הנעורים שאינה מניחה שיטוה מן הדרך , לא סגולות ואף לא שגיאות . הרפלקסיה הנאמנה מתייחסת אך ורק לעשיה אפשרית , ואינה עשויה איפוא להפקיר עצמה . הרהורים דומים מצויים אצל נובאליס , אר שם הם פועל יוצא של...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

ספרית פועלים