בחלק זה אביא לקט של התייחסויות שיפוטיות אוהדות לתופעת ההפרטה . 365 א . מדברי השופטת שטרסברג כהן בפרשת עילבון 1 עולה תמיכה עקרונית בהפרטה . לעומת זאת בהתייחס לאפשרות ההצברה גלומות בדבריה אינדיקציות סותרות . בהתייחסותה לעבר היא קובעת כי "המדינה כמסגרת על , אמונה על דאגה לאזרחיה בתחומים שונים , בין השאר , על ידי אספקת שירותים ומצרכים ובמיוחד שירותים חיוניים . אספקתם של אלה הוסדרו בחוקים שונים המחייבים כל ספק לפעול . "לפיהם אולם בהמשך היא צועדת לעבר תפיסה אשר ניתן לכנותה בזהירות : "ניאו ליברלית" "במדינה דמוקרטית בעלת כלכלה חופשית - וישראל בכלל זה - מסתמנת מגמה לצמצם ככל האפשר את מעורבות הממשלה בחיי אזרחי המדינה ולכרסם בריכוזיות שבהענקת שירותים על ידי המדינה ולבצע הפרטה בדרגות שונות , באופן שהמדינה מוציאה מידיה ענפים בהם ראוי רצוי ואפשרי שגופים אחרים יפעלו , גם אם תחת הוראותיהם של חוקים המסדירים את אופי ואופן . "פעילותם אם כך , ישראל היא כלכלה חופשית המצטרפת ל"אופנתיות" האוניברסלית של ההפרטה . בפרק הקודם ביקרתי את הצגת ההפרטה כניטרלית . שימוש במונחים "ראוי" ו"רצוי" מבטא תמיכה בה . אין בדברי...
אל הספר