חלק שני דימוי היסטורי של הכינון ההדרגתי של שלטון העיקר הטוב עלי־אדמות

מן הדת עלי אדמות ( במשמעות הצרה ביותר של המלה ) אין לדרוש בשום פנים היסטוריה אוניברסאלית של המין האנושי , כי זו ,, מהיותה מבוססת על האמונה המוסרית הטהורה , אינה מצב פומבי , אלא כל אחד יכול להיות מודע רק לעצמו להתקדמויות שהתקדם בה . על כן רק מאמונת כנסיה בלבד אפשר לצפות לתיאור היסטורי כללי , בכך שמשווים אותה על פי צורתה השונה והמשתנה עם אמונת הדת הטהורה האחת והיחידה , שאינה משתנה , מכאן , כשהראשונה מכירה בפומבי בתלותה בתנאים המגבילים של האחרונה ובהכרחיות ההתאמה עמה , מתחילה ה כנסיה הכללית לצור את עצמה לידי מדינת אלוהים מוסרית ולהתקדם לקראת השלמתה על פי עיקר קבוע ועומד , שהוא אחד וזהה לכל בני האדם והזמנים . — אפשר לראות מראש , שהיסטוריה זו לא תהא אלא סיפור המלחמה המתמדת בין אמונת דת של עבודת אל ובין זו המוסרית , שאת הראשונה , כאמונה היסטורית , נוטה האדם תמיד להציב למעלה , במקום האחרונה , שלא ויתרה מעולם על תביעתה לזכות קדימה הראויה לה באשר היא בלבד אמונה מיטיבת נפש , ° ובםופו של דבר עתידה היא ללא ספק לקיימה . אולם היסטוריה זו אפשר שתהיה לה אחדות כאשר היא מוגבלת רק לאותו חלק של המין ...  אל הספר
מוסד ביאליק