בסוד שיח המקרא

מקצת דרכיו של בובר בפרשנות המקרא נוגר הוא יהאיש המורה באצבע' n שפן הוא מרגיש עצמו כקרוא לתפקיד ! ' אני מצביע על ממשות , אני מצביע על משהו בממשות שלא ראוהו כלל או לא ראוהו די צורכו . אני לוקח אותו , את השומע לי , אוחז בידו ומנחה אוחו לחלון . אני פותח את החלון לרווחה ומצביע החוצה' . כי לפי הוראתו אין לו לאדם אלא 'להכיר ממש ^ עולמ ומכוחה להתייצב בפני . * 'ממשות השעה אותה ממשות , או אותו משהו בממשות שעליו הוא מצביע ושאותו הכיר בשנות 1920-1916 המכריעות לחשיבתו , הוא הדו שיח בחינת צורה יסודית של ההוויה . 'אין הוויתנו מוצאת את תיקונה בעצמה אלא במגעו של איש לאיש , בזיקה של אני ואתה זה לזה , וזו זיקה שלבושה דו שיח . דעת נפש זו אינה שלמה אלא אם כן גם הזיקה שבין אדם למקום נתפסת לפי עצם מהותה , בחינת זיקה דיאלוגית' . * ' העדות המובהקת ביותר לפרימאט הדיאלוגי' הוא המקרא . 5 'בכתבי קודשם של כל העמים אינך מוצא אחה שהאמיר כל כן את כוחו של היסוד הדיאלוגי , ובייחוד את כוחו של הדיאלוג שבין שמים וארץ , ונתן בו תוקף בשיעור שעשה המקרא' . » 'דבר העולם היווני העתיק ... נוטה הוא למ 1 נ 1 לוגי 1 ת ... תדבר ה ...  אל הספר