כשהשיא ר' חיים מצאנז לבנו את בתו של ר' אליעזר מדז'יקויב , נכנס למחרתו של יום החופה אל אבי הכלה ואמר לו : 'מחותני , הנה התקשרת עמי בקשרי משפחה , ורשאי אני להסיח לפניך את מצוקת לבי . ראה , כבר הלבינו שערות ראשי וזקני , ועדיין לא עשיתי תשובה ' ! 'הוי , מחותני / השיב לו ר' אליעזר , ' אין דעתך אלא על עצמך , שכח את עצמך ותן דעתך על העולם ' ! הדברים הללו לכאורה סותרים הם את כל מה שאמרנו עד כאן מפיה של תורת החסידות . * מרנו קודם , שכל אדם חייב לעשות את חשבון נפשו , לבור לו את דרכו המיוחדת , לעשות את ישותו חטיבה אחת שבאחדות , ולהתחיל בו בעצמו . והנה נאמר לנו עכשיו , שחייבים אנו לשכוח את עצמנו . אבל מעיינים אנו יפה בדיבור זה , נמצא שלא זו בלבד שהוא מתיישב עם הדברים שהקדמנו לו , אלא שהוא חוליה אחת במערכת השלם , והיא חוליה הנתבעת למקומה , שלב בסולם המעלות שאי אפשר לדלג עליו . ואין אנו צריכים אלא לשאול שאלה זו בלבד : 'לשם מה ' ? לשם מה אני חייב לעשות את חשבון נפשי , לשם מה אני צריך לבור לי את דרכי המיוחדת , ולשם מה מוטל עלי לעשות את ישותי חטיבה אחת שבאחדות ? התשובה לשאלה זו היא : לא לשמי אני חייב ל...
אל הספר